מאת: מערכת

שמו של אלי כהן עלה שוב לכותרות בימים האחרונים, לאחר שראש הממשלה בנימין נתניהו אישר שאכן מתקיימים חיפושים אחר שרידיו של המרגל הישראלי אשר הוצע להורג ב-1965 בתלייה בלב דמשק. הטיימינג להודעה של נתניהו, כשבועיים לפני מועד הבחירות, גרמה לרבים לחשוב שמדובר בספין פוליטי. בתו של כהן, סופי בן דור, אמרה שהיא לא יודעת אם יש אמת בדיווח או שמה הדבר קשור לבחירות, ושאף אחד לא יצר איתם קשר. קשה לדעת היכן הדברים עומדים, במיוחד לאור התאריך הרגיש בסמוך לזמן בו כל אחד מאיתנו ייצא להצביע. הרי נתניהו כבר עשה מהלכים משמעותיים בתקופה דומה ובעלת השפעות פוליטיות (נעמה יששכר, פולארד וכו’). כזכור, לפני כשנתיים יצאה לאוויר מיני סדרה של נטפליקס “אלי” (בגילומו של סשה ברון כהן) המבוססת על חייו של כהן וזכתה להצלחה גדולה.

השורשים באלכסנדירה והעלייה לארץ. אלי כהן נולד בדצמבר 1924 באלכסנדריה שבמצרים. הוא בנם של סופיה ושאול שהיגרו לשם מהעיר חאלב ואח לשבעה אחים ואחיות. בבית נשמר צביון יהודי דתי-מסורתי אך הילדים הושפעו מהפעילות הציונית הענפה בעיר. שפות הדיבור בבית היו ערבית בניב הסורי-חלאבי וצרפתית. הוא היה ילד סקרן. אהב לצייר, לצלם ולשוט. הוא למד והתחנך בבית הספר של הקהילה היהודית, שם הצטיין בהישגיו והפגין כישורים גבוהים במיוחד בתחומי המתמטיקה וההנדסה ומילדותו ניחן בזכרון מצוין. והיה חבר בתנועת הנוער “מכבי” ובהמשך בתנועה הציונית “בני ברית”.

עם סיום לימודיו בתיכון החל ללמוד הנדסת אלקטרוניקה באוניברסיטת “פארוק”. כמו כן למד בבית הספר הצרפתי לחשבונאות. בשנת 1952 הוא סיע לחברו שמואל עזר לשכור חדר עבור פעילות מחתרתית ישראלית במסגרת הפרשה שנודעה לימים בשם “העסק הביש”. ב-1954 הוא נעצר בעקבות חשיפת המחתרת הישראלית במצריים בחשד שסייע להם אך הוא שוחרר מחוסר ראיות. עם זאת, שמו ותמונתו הוכנסו לרשימת החשודים. ידידיו, שעבורם שכר את החדר, ד”ר משה מרזוק וסמי (שמואל) עזר, נשפטו והוצאו להורג בתלייה. בליבו של אלי גמלה ההחלטה להתגייס למודיעין הישראלי על מנת להמשיך בדרכם ולנקום את מותם. אלי יצר קשר עם אנשי מודיעין ישראלים. הוא נשלח בחשאי לארץ על מנת לעבור קורס מקצועי, ואלה היו צעדיו הראשונים בתחום. בעקבות מבצע קדש ב 1956, יחד עם מאות מיהודי מצריים הוא נעצר ומגורש לאיטליה ללא כספו ורכושו, ומשם הוא עולה ארצה בשנת 1957.

יחד עם משפחתו ורבים מיוצאי אלכסנדריה הוא משתקע בבת-ים. ב-1959 הוא נושא לאשה את נדיה מיכאל, מיהדות עירק ואחותו של הסופר סמי מיכאל. “בשנת 1958 הכירו בינינו והתאהבתי בו ממבט ראשון. ראיתי גבר אמין שאפשר לסמוך עליו, ואהבתי את תנועות הגוף שלו. הייתי צעירה ממנו באחת-עשרה שנים… בהתחלה פחדתי להיכנס לקשר רציני, פחדתי מהעול, מהבלתי נודע, אבל אלי הִשרה עליי ביטחון. לא עבר זמן רב עד שראיתי בו שותף לחיים”. השניים קנו דירה בבת ים וחיו בצניעות: “על המעט שהיה לנו שמחנו. זו אמנם הייתה תקופת צנע, אך היא לוּותה בהמון ציונות,” הסבירה נדיה. “לא היה לנו רכוש, אבל הרגשנו שכולנו שווים” סיפרה נדיה. תקופה קצרה עבד כמתורגמן במודיעין אך משנפסל מלשרת בתפקידי ביון “מבצעיים” לעבודה זו הוא בחר לצאת לאזרחות ועבד כשנה במשביר המרכזי.

קרדיט: יוטיוב

גיוסו והכשרתו ע”י המודיעין הישראלי. הגיוס המחודש שלו היה כמעט מקרי. בשלהי 1959 הוא שלח “שנה טובה” לשלמה מילט, המראיין שפסל אותו כשנתיים קודם משירות מבצעי. המועמדות שלו עלתה מחדש משום שבמוגיעין גמלה החלטה להפעיל “חייל” (מרגל) בבירות ערב משום שהיה מחסור במודיעין איכותי ובעל ערך. לאלי כהן היתה חזות מרשימה, זיכרון מופלא וכמובן השפה הערבית והניב הסורי שקלט בילדותו – ולכן החליטו לגייסו. הוא גויס לאמן ליחידה 188 שכעבור שנים ספורות תועבר למוסד. לנדיה אישתו סיפר שהתקבל לעבודה במפעל סודי של הממשלה אך הוא החל בתהליך הכשרה מעמיק ויסודי. אלי עובר הכשרה יסודית ואימונים מפרכים כדי להכשירו לתפקיד מרגל בסוריה – שיפור המבטא, לימוד  האיסלם, מנהגי התפילה המוסלמיים, שימוש בציוד אלקטרוני, התחמקות ממעקב, תרגילי חידוד זיכרון, צילום, התערות והסתגלות לשטח ולאוכלוסייה ערבית ועוד ועוד לאחר תקופת ההכשרה הוחלט להציב אותו בסוריה ולצורך זה היה צורך לבנות לו סיפור כיסוי.

במודיעין תופרים לו סיפור כיסוי – איש עסקים אמיד ממוצא סורי שהיגר וחי בארגנטינה. שמו מעתה הוא – כמאל אמין ת’אבת. על פי הסיפור הוא ירש סכום כסף גדול מהוריו שנפטרו ובהיותו פטריוט סורי, הוא מקבל דרכון צרפתי עם ויזה לא מוגבלת למצרים וסוריה. אלי מרגיש מצוין עם תפקידו וחש שהוא ממצא את עצמו. “מהנסיעה הזו אלי הגיע גבר אחר לגמרי,” אמרה נדיה על אלי שהגיע לחופשה הביתה בעת שהותו בארגנטינה. “עם שפם, עלה במשקל. הוא חזר עם ביטחון עצמי מאוד גבוה ואני שמחתי. ראיתי שהוא אוהב את מה שהוא עושה, שהוא ממצה את היכולות שלו. זה היה נראה כאילו לשם הוא רצה להגיע כל חייו”. כך מתחיל אלי כהן את שליחותו בארגנטינה בינואר 1961.

שליחותו של אלי כהן. השליחות מתחילה בארגנטינה. הוא הודיע לנדיה שבמסגרת עבודתו עליו לצאת להביא חלקי חילוף לכלי נשק ישראליים. הנסיעה ה”קצרה” שלו לבואנוס איירס נמשכה שמונה חודשים. הוא מיד מצליח להתערות בקהילה הסורית בבואנוס איירס. הוא מציג עצמו כפטריט ולאומן סורי התומך אידאולוגית בתפיסתה הסוציאליסטית של מפלגת הבעת’. הוא מוזמן לאירועים שונים מתידד עם ראשי הקהילה ורוכש את אמונם. בקוקטייל שנערך לכבוד חסן מלך מרוקו, הוא נפגש עם הנספח הצבאי של סוריה בארגנטינה – אלוף משנה אמין אל חאפז – ומתידד עימו. הנספח הצבאי מאוד מתרשם מאישיותו של איש העסקים שלכאורה מחפש מקום להשקעה ומציע לו לחזור ולהשתקע בסוריה. אלי כהן “נענה להצעה”, מצטייד במכתבי המלצה ובקשריו עם ראשי הקהילה הסורית בארגנטינה ובינואר 1962 יוצא באוניה לסוריה דרך בירות. באוניה הוא פוגש את מאג’ד שיח’ אל ארד שגם הוא היה בדרכו לדמשק כאשר מכוניתו איתו באוניה.

קרדיט: יוטיוב

לי מציג למאג’ד את סיפור הכיסוי שלו ו”מסכים” לקבל את הזמנתו להצטרף אליו בנסיעתו במכוניתו לדמשק. אל ארד משחד את האחראי על מעבר הגבול הסורי וכך שגם חפציו של אלי, בהם משדרים וציוד ריגול רב, לא נבדקים. לימים יתברר שאל ארד היה סוכן של ה-CIA ופגישתם כנראה לא היתה מקרית, אלא שאלי לא ידע זאת. אלי, עכשיו כמאל אמין ת’אבת , נציג חברה בלגית ליצוא ויבוא , מגיע לדמשק, ותוך ימים ספורים שוכר דירה בשכונת אל רומאנה באזור מגורי הדיפלומטים הזרים, הצופה אל מחנה המטכ”ל הסורי. אלי כהן מתאקלם במהירות בסביבתו בזכות הופעתו הנאה, כספיו ובזכות אנושיותו ונימוסיו. הוא חי בצניעות ויוצר קשרים חברתיים מצוינים הן בקרב הסביבה הקרובה והן בצמרת המפלגה והצבא. במהלך שלוש שנות הפעילות שלו אלי יוצא ובא בשערי סוריה 5 פעמים (כל פעם לכחצי שנה). בין לבין הוא מגיע לחופשות לביתו בארץ ובשנים אלו נולדים שלושת ילדיו: שתי הבנות סופי ועירית ובן הזקונים – שי.

במרץ 1963 (כשנה לאחר הגעתו לסוריה) מתרחשת הפיכה צבאית בסוריה וקציני מפלגת הבעת’ תופסים את השלטון. חברו הטוב של אלי כהן אמין אל חאפז – מי שהיה נספח צבאי בארגנטינה – נעשה שר הפנים וסגן המושל הצבאי. זמן קצר לאחר מכן – מתמנה אמין אל חאפז לנשיא סוריה. מעמדו של אלי כהן מתחזק מאוד והוא מקורב עתה לראשי השלטון, ראשי הצבא וראשי מפלגת הבעת’. הוא נעשה אורח רצוי באירועים רשמיים ,קציני צבא בכירים מבקשים את קירבתו ומנסים להרשים אותו כדרך לסייע להם בקידום בדרגות ובמעמד.

אחיינו של הרמטכ”ל- רב סרן מועזה דאהר אל אדין, מזמין אותו לסיור בחזית בגולן – סיור המותר רק לקציני צבא בכירים ביותר. באחת המסיבות שערך בביתו , נפגש אלי כהן עם הבעלים והמהנדס של החברה המבצעת את פרויקט הטיית מקורות הירדן. אגב שמו בן לאדן … אלי מקבל ממנו פירוט על תכניות ההטייה ומדווח מייד למפעיליו במוסד ומסייע לצה”ל לפגוע פגיעה אנושה בציוד ההנדסי ובעבודות. אלי ידע על המתרחש בחלונות הגבוהים כמעט בזמן אמיתי: מהלכים מדיניים, החלטות ממשלה, מינויים בצבא, תנועות ופריסות של יחידות צבא וטייסות חיל האויר.

על פי מקורות לא מוסמכים – אף הוצעו לו תפקידי שר בממשלה. אלי מעביר למפעיליו כמאה שדרים מוצפנים במורס ועוד חומרים מודיעינים שערכם לא יסולא בפז. איכות המודיעים שסיפק, העדכניות שלו והיכולת שלו להגיע לדרגי מקבלי ההחלטות הביאו לכך שערכו עבור מדינת ישראל היה עצום והשפיע מאוד על יכולתה של ישראל להתמודד עם הסורים בשנות פעילותו (בעיקר סביב כל נושא המלחמה על המים) ובמלחמת ששת הימים.

קרדיט: יוטיוב

לכידתו והוצאותו להורג. באמצע שנת 1964 , עם ירידת מעמדו של חברו הטוב  הנשיא אמין אל חאפז, החלו להצטבר חשדות כנגד אלי כהן. הוא יוצא לחופשתו האחרונה  בישראל באוקטובר 1964  בתחושה שהמעגל  סביבו הולך ומתהדק . למרות תחושותיו ולחץ אשתו ובני משפחתו הוא חוזר לדמשק בסוף נובמבר. נסיבות לכידתו לא לגמרי ברורות ויש לענין מספר גרסאות: הגרסה המוכרת היא שבינואר 1965 הגיע לסוריה מברית המועצות ציוד מעקב מתקדם לגילוי שידורי רדיו. לצורך פעולת ההתקנה ואיפוס התדרים, הוחלט על דממת אלחוט כלל ארצית ב-7 בינואר. אלא שכהן לא ידע על כך ושידר ארצה. כתוצאה מכך הצליחו אמצעי האיתור של מומחי התקשורת הסובייטים שפעלו בסוריה להתביית על אות השידור שבקע מהמשדר שבדירתו והוא נתפס על חם בעודו משדר.

אלא שעדויות חדשות (שנחשפו בספר “תיק פתוח”) מצביעות על כך שהוא נחשד ונתפס ללא קשר לשידוריו ורק לאחר חיפוש בדירתו נמצאו המשדרים. יש רצף של עובדות ואירועים שככל הנראה גרמו לסורים להתחיל לחשוד בו ולבסוף לתפוס אותו. הנה חלקם: הסורים הבינו שמרגל פועל בצמרת שלהם מכך שראו שישראל פועלת על סמך מידע שטרם פורסם ושלא היה להם שום דרך לדעת למעט מצמרת הממשל, למשל: הציוד ההנדסי שהושמד טרם החל לפעול בתעלת ההטיה תוצאות הבחירות במפלגת הבעת פורסמו בישראל כשעה לפני שפורסמו בסוריה. ב 1 בדצמבר 1964, מתארח אלי בבית ידידו מאג’ד שייח אל ארד לארוחת צהרים. המארח מספר לו על פרנץ רדמאכר מי שהיה עוזרו של אייכמן (מוכר כהוגה תוכנית מדגסקר ומשמיד יהודי סרביה) ומתגורר בדמשק. אלי מבקש להיפגש עם האיש, משום שחשב שהמוסד ישמח לצוד גם אותו, ועוד באותו יום הוא נוסע לביתו של הפושע הנאצי.

בתום הפגישה אלי מדווח ומקבל הוראה שלא לעסוק בנושא ולהתמקד במשימתו. אלא שגם אל ארד וגם רדמאכר היו סוכנים זרים (CIA וגרמניה בהתאמה) והיו תחת מעקב קבוע ע”י הביון הסורי. הפגישה של אלי איתם החשידה אותו. ב 15 בינואר 1965, 3 ימים לפני שנעצר, אחיינו של הרמטכ”ל מועזה דהר אל אדין -שהוא עתה קצין בכיר בצבא- מתארח ולן בביתו של אלי .בבוקר הוא מזהה חוט אנטנה המשתלשל מרדיו טרנזיסטור. לשאלתו עונה אלי שהוא אוהב לקלוט שידורי רדיו ממדינות שונות. האורח לא קונה את הסיפור. סיפור אחר נוגע לאיש ביון מצרי – ריפעת אל ג’מאל שראה בדוכן עיתונים את תמונתו של אלי כהן בחברת קצינים סוריים בביקור בחזית ברמת הגולן – מתנוססת בעמוד השער של עתון בערבית.

ריפעת מזהה מייד את אלי כהן מיודעו משנת 1954 ומדווח למודיעין המצרי שמן הסתם, העביר את הדיווח למודיעין הסורי . גירסה נוספת עולה ממכתב ארוך של סורי אנונימי שנשלח לאחרונה לנדיה, אלמנתו של אלי כהן. במכתב מספר הכותב שהיה אז כבן 20, בן למשפחה שהייתה מיודדת מאוד עם אלי כהן. לטענתו בני המשפחה המבוגרים העריצו את אלי כהן אך הצעירים שביניהם חשדו בו משום שהרבה דברים שאמר התבררו להם כשקרים. יותר מכך אירוע מוזר שקרה לשני בני המשפחה הביאו אותם לדווח למודיעין.

לטענתו 2 מחברי המשפחה הצעירים יוצאים לטיול באירופה ועל פי המלצת אלי כהן הם נוסעים בנתיב שהתווה להם על גבול צרפת עד לעיירה טיון או לאנס . מיד עם חניית רכבם נפתחת עליהם אש אך הם ניצלים. המשטרה עצרה את 2 החברים בחשד לארוע פלילי אך שיחררה אותם מחוסר אשמה. עם חזרתם לדמשק הם מדווחים למודיעין על הארוע. הם משוכנעים שאלי כהן עומד מאחורי נסיון הרצח. ככל הנראה יש אמת בכל אחת מהגירסאות ובנוסף לכך הצלחתו של אלי כהן להעביר מידע איכותי ומדויק ברמה שאין למעלה ממנה, חיזקה את הבטחון העצמי שלו ועודדה אותו ליטול סיכונים גדלים והולכים ואת המוסד לבקש עוד ועוד מידע.

אך יש הסכמה כללית שאלי כהן נתפס כי משימתו לא הופסקה בזמן. ר’ המוסד תמיר פרדו אמר בטקס לציון 50 שנה למותו של אלי “חכמת המפקדים היא לדעת מתי לומר די. עצור. חזור הביתה. חזרתו האחרונה של אלי כהן לדמשק היתה טעות”. ב18 בינואר 1965 הוא נעצר. לאחר חקירה ועינויים קשים הוא מועמד לדין מבלי לקבל הגנה משפטית. ישראל עושה ככל יכולתה לסייע אך ללא הואיל בגלל שחברי צמרת השלטון חשו כה פגועים, מבוישים ונבגדים שלא היו מוכנים לשום הקלות. הוא נדון למוות בעוון ריגול  וב 18 למאי 1965 הוא מוצא להורג בתליה בכיכר העיר בדמשק.

האם יש מקום לאופטימיות? אלי כהן נקבר בדמשק, ועד היום לא נענו הסורים לבקשה לאפשר את הבאתו לקבורה בישראל. לטענתם, הם כלל לא יודעים היכן בדיוק נמצאים שרידיו של כהן. לפני כשנתיים סיפר אדם שטוען שהוא בנו של אמין אל-חפז, נשיא סוריה לשעבר בשנות השישים, כי אנשי גופי ביון ישראלי וניו זילנדי פנו אליו בניסיון לאתר את מקום קבורתו המדויק של אלי כהן. לדבריו, הוא סיכם שיעביר את המידע שאסף תמורת מיליון דולר, אלא שהסכום לא שולם לו והוא לא העביר את המידע שלטענתו יש בידיו. התעלומה ממשיכה ללוות אותנו עד היום, ונותר רק לעקוב אחר הדיווחים (אמינים יותר או פחות) בתקווה שסוף סוף גופתו תחזור הביתה.

קרדיט: IAS/אסנת אמיתי

 

 

תמונה: depositphotos

מהי למעשה”פרשת הצוללות”‘? בקצרה, הפרשה (“תיק 3000”) עוסקת בעיקרה בחשדות לכאורה למסכת עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים, הלבנת הון ועבירות נוספות, שבוצעו במסגרת רשת של מערכות יחסים שכללה עובדי ציבור, גורמים עסקיים ונושאי משרה בכירים, אשר התנהלו בין במישרין ובין באמצעות גורמים עסקיים ופרטיים אשר שימשו כמתווכים, במהלך השנים 2009-2017, וזאת במטרה לקדם אינטרסים עסקיים הנוגעים ברכש צוללות וכלי שיט עבור מדינת ישראל מאת התאגיד הגרמני “טיסנקרופ”, וזאת לצד קידום אינטרסים עסקיים נוספים.

צוות “ארטיקל “עושה לכם סדר בפרשה שמסעירה את המדינה.

שנת 2007: בנימין נתניהו רוכש מניות במפעל שמוזג לחברה שקשורה לטיסנקרופ. לפי גרסתו האחרונה של נתניהו, בשנת 2007, בהיותו ראש האופוזיציה, הוא רכש מניות במפעל SeaDrift מטקסס שניהל בן דודו נתן מיליקובסקי. המפעל מוזג בשלב מאוחר יותר לחברת גרפטק אינטרנשיונל, שהייתה ספקית של תאגיד טיסנקרופ.

שנת 2009: מיקי גנור ממונה לנציג טיסנקרופ בישראל. גנור החליף כנציג המספנות בישראל את ישעיהו ברקת, שמילא את התפקיד במשך 25 שנה. לפי ברקת, בעת שמנכ”ל המספנות הגרמניות ביקר בישראל, נאמר לו שאם ברקת יישאר בתפקיד, לא יוזמנו צוללות נוספות מהחברה. עו”ד דוד שמרון, פרקליטו ואיש סודו של נתניהו, ייצג את גנור בפעילותו בישראל.

שנת 2010: נתניהו מוכר את המניות לבן דודו, שהופך לבעל מניות מהותי בחברה הקשורה לטיסנקרופ. לפי גרסתו האחרונה, בנובמבר 2010, כשנה וחצי לאחר שנבחר לראשות הממשלה, מכר נתניהו את המניות שרכש ב-2007 למיליקובסקי. המניות נמכרו ב-16 מיליון שקל – רווח של 12 מיליון שקל לנתניהו. בתקופה זו מפעל SeaDrift מוזג לתוך חברת גרפטק אינטרנשיונל, יצרנית חומרים לייצור פלדה וספקית של טיסנקרופ – ובכך הפך הבן דוד של נתניהו לבעל מניות מהותי בחברה.

22 ביולי 2014: משרד הביטחון יוצא במרכז לרכש ספינות מגן. משרד הביטחון יצא במכרז בינלאומי לרכש ספינות שנועדו להגנת אסדות קידוח הגז, לאחר שגרמניה חזרה בה מהצעתה להעניק לישראל מימון לרכש הספינות. מספנות מדרום קוריאה , איטליה וספרד הביעו התעניינות בבניית הספינות, אולם בשם תג המחיר הנמוך יחסית – חברת טיסנקרופ הגרמנית לא השתתפה בו.

בהמשך היום, לפי דיווח בערוץ 13, היועץ המשפטי של משרד הביטחון, עו”ד אחז בן ארי, כתב למנכ”ל המשרד דאז דן הראל כי פרקליטו ומקרובו של נתניהו, דוד שומרון, התקשר אליו וביקש ממנו למען טיסנקרופ, לבקשתו של ראש הממשלה. בן ארי כתב עוד כי שמרון, שמייצג את טיסנקרופ, שאל אם המשרד מתכוון לעצור את המכרז כפי שביקש נתניהו. שמרון הכחיש את הפרסום.

אוגוסט 2014: ממשלת גרמניה מציעה לממן שליש מעלות הספינות. הממשלה הגרמנית חידשה את הצעתה לממן שליש מעלות הספינות. לפי מקור במערכת הביטחון, הצעתה הגיעה לאחר שנציגים גרמנים נחשפו להצעות המחיר שהתקבלו מהמספנות הזרות במסגרת המכרז.

במקביל, יעלון מתנגד לעסקה עם טיסנקרופ. שר הביטחון לשעבר משה יעלון חשש שישראל תהפוך ל”לקוח שבוי” של המספנה הגרמנית, בלי יכולת לנהל משא ומתן מעמדת יתרון. בין נתניהו ליעלון התנהל ויכוח סוער בפרשה זו, שחזר על עצמו שוב כעבור שנה, במחלוקת אחרת על עסקת הצוללות.

אוקטובר 2014: המכרז הבינלאומי נעצר בלחץ נתניהו והמל”ל. ראש הממשלה ואנשי המועצה לביטחון לאומי, בהם אבריאל בר-יוסף שהיה אז השמנה לראש המועצה, לחצו לבטל את המכרז ולחדש במקומו את המגעים עם המספנה הגרמנית, שתייצר ספינות כבדות יותר. ואכן, שלושה חודשים אחרי פרסום המכרז, הקפיא אותו במפתיע משרד הביטחון.

2015: סוכמה העסקה על רכש ארבע הספינות מגרמניה. במסגרת הלחץ שהפעילו נתניהו ואנשי המל”ל, הם טענו בין השאר כי שיקולים מדיניים מחייבים עסקה עם גרמניה וכי ניתן לקבל ממנה מחיר יותר נוח. במהלך 2015 חתם משרד הביטחון על רכש ארבע ספינות, המכונות “סער 6”, בעלות של 430 מיליון אירו.

אוגוסט 2015: מיליקובסקי החזיק במניות החברה הקשורה לטיסנקרופ בעת עסקאות הצוללות והספינות. באוגוסט 2015 מכר מיליקובסקי את אחזקותיו בחברה שהייתה ספקית של טיסנקרופ – לאחר שסוכמה העסקה על רכש הספינות מהתאגיד ובעת שהתנהלו מגעים עמו על רכש צוללות. בחקירת תיק 1000 נודע כי נתניהו קיבל ממיליקובסקי במשך שנים רבות קצבה במזומן.

2015: מגעים עם התאגיד הגרמני על רכש צוללות. מיקי גנור, שייצא את טיסנקופ, חתם על מזכר הבנות לבניית שלוש צוללות חדשות לחים הים הישראלי. נתניהו דחף בתחילה לכך ששלוש סוללות יתווספו לצי הקיים, וב-2015 התנהלו מגעים בנושא מול התאגיד הגרמני. יעלון ומערכת הביטחון התנגדו להגדלת ארסנל הצוללות כך שיגיע לתשע במספר – והנושא ירד מהפרק. גם הדיונים בנוגע לרכש הצוללת השישית לוו בחילוקי דעות בין הדרג הפוליטי לצבאי: לפי דיווחים שונים, הרמטכ”ל ומפקד חיל הים, גבי אשכנזי והאלוף אליעזר מרום, התנגדו לעסקה משיקולי תקציב , אך שר הביטחון אז, אהוד ברק, הכריע בעדה.

2015: לפי עדות של עמוס גלעד, נתניהו אישר לגרמניה למכור צוללות למצרים.
לפי פרסום של רביב דרוקר בחדשות 13, עמוס גלעד, ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון לשעבר, העיד במשטרה כי בתחילת 2015 אישר נתניהו לגרמניה למכור צוללות למצרים. לפי הדיווח, גלעד העלה הסתייגויות ממכירת הצוללות למצרים ופנה ליועץ של קאנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל. בעדותו במשטרה סיפר גלעד כי היועץ כריסטוף אויסגן אמר כי נתניהו הוא שאישר את המהלך. גרמניה לא נזקקת באופן רשמי לאישור כזה, אבל בגלל היחסים המיוחדים בין המדינות היא פנתה לישראל. במאי אותה השנה אמרה מרקל לנשיא ריבלין כי ישראל הסכימה לשדרוג.

אוקטובר 2016: הקבינט מאשר מזכר הבנות לרכש שלוש צוללות חדשות. בסוף אוקטובר 2016 אישר הקבינט פה אחד את מזכר ההבנות לרכש שלוש צוללות מטיסנקרופ שיחליפו שלוש צוללות ותיקות שייצאו משירות בעתיד.

פברואר 2017: פרקליט המדינה הורה לפתוח בחקירה בפרשת הצוללות. פרקליט המדינה שי ניצן הורה על מעבר מבדיקה לחקירה פלילית בפרשת הצוללות תחת השם תיק 3000. החלטת ניצן התקבלה על דעת היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, ובמסגרתה החלו לבדוק את ההליכים לרכישות שלוש צוללות וארבע ספינות מגן טיסנקרופ. בהודעת הפרקליטות אז, נמסר כי נתניהו איננו בין החשודים בפרשה.

17 ביולי 2017: גרמניה אישרה את עסקת הצוללות. המועצה לביטחון לאומי בגרמניה אישרה מכירת שלוש צוללות בשווי מיליארד וחצי אירו לידי ישראל. כיוון שהעסקה הייתה מצויה בחקירת המשטרה בחשד לעבירות טוהר המידות, גרמניה הכניסה סעיף לחוזה המאפשר לה לבטלו אם יוכחו טענות לשחיתות.

22 ביולי 2017: מיקי גנור חותם על הסכם מדינה בתיק 3000. גנור, שעומד במרכז הפרשה ושימש מתווך בעסקה בין ישראל לטיסנקרופ, חתם עם הפרקליטות על הסכם עד המדינה, שלפיו ירצה שנת מאסר בפועל וישלם קנס בסך עשרה מיליון שקלים.

נובמבר 2018: המשטרה ממליצה להעמיד לדין שישה חשודים בפרשה, בהם שמרון ומרום. המשטרה פרסמה את המלצותיה בתיק 3000, שלפיהן נמצאה תשתית ראייתית נגד דוד שמרון לתיווך בשוחד. כן, לפי המשטרה, נמצאה תשתית ראייתית לעבירות שוחד נגד מפקד חיל הים לשעבר אליעזר מרום, המשנה לראש המל”ל לשעבר אבריאל בר-יוסף, מפקד שייטת 13 לשעבר שי ברוש, יו”ר קרן היסוד אליעזר זנדברג וראש הסגל לשעבר בלשכת רה”מ דוד שרן. לא נמצאה תשתית ראייתית נגד עורך דינו של נתניהו, יצחק מולכו.

מרץ 2019: גנור חוזר בו מעדותו ונעצר: “לא שיחדתי, לחצו עליי”. עד המדינה מיקי גנור חזר בו מהגרסה שמסר במשטרה בתיק 3000. בעקבות כך, הוא נעצר בחשד לשיבוש הליכי חקירה, עבירות מס ומתן שוחד והמשטרה והפרקליטות שוקלות לבטל את הסכם עד המדינה שנחתם עמו. בחקירתו לאחר שנעצר מחדש, אמר גנור: “לא שיחדתי איש. כל התשלומים שהועברו על ידי למעורבים בתיק היו עבור שירותים מקצועיים שהם העניקו לי”. גנור הדגיש כי הגרסה שמסר בתחילה, שלפיה היה מדובר בכספי שוחד, ניתנה בשל “הלחצים האדירים”, כלשונו, שהפעילה עליו המשטרה.