מאת: מערכת

שמו של אלי כהן עלה שוב לכותרות בימים האחרונים, לאחר שראש הממשלה בנימין נתניהו אישר שאכן מתקיימים חיפושים אחר שרידיו של המרגל הישראלי אשר הוצע להורג ב-1965 בתלייה בלב דמשק. הטיימינג להודעה של נתניהו, כשבועיים לפני מועד הבחירות, גרמה לרבים לחשוב שמדובר בספין פוליטי. בתו של כהן, סופי בן דור, אמרה שהיא לא יודעת אם יש אמת בדיווח או שמה הדבר קשור לבחירות, ושאף אחד לא יצר איתם קשר. קשה לדעת היכן הדברים עומדים, במיוחד לאור התאריך הרגיש בסמוך לזמן בו כל אחד מאיתנו ייצא להצביע. הרי נתניהו כבר עשה מהלכים משמעותיים בתקופה דומה ובעלת השפעות פוליטיות (נעמה יששכר, פולארד וכו’). כזכור, לפני כשנתיים יצאה לאוויר מיני סדרה של נטפליקס “אלי” (בגילומו של סשה ברון כהן) המבוססת על חייו של כהן וזכתה להצלחה גדולה.

השורשים באלכסנדירה והעלייה לארץ. אלי כהן נולד בדצמבר 1924 באלכסנדריה שבמצרים. הוא בנם של סופיה ושאול שהיגרו לשם מהעיר חאלב ואח לשבעה אחים ואחיות. בבית נשמר צביון יהודי דתי-מסורתי אך הילדים הושפעו מהפעילות הציונית הענפה בעיר. שפות הדיבור בבית היו ערבית בניב הסורי-חלאבי וצרפתית. הוא היה ילד סקרן. אהב לצייר, לצלם ולשוט. הוא למד והתחנך בבית הספר של הקהילה היהודית, שם הצטיין בהישגיו והפגין כישורים גבוהים במיוחד בתחומי המתמטיקה וההנדסה ומילדותו ניחן בזכרון מצוין. והיה חבר בתנועת הנוער “מכבי” ובהמשך בתנועה הציונית “בני ברית”.

עם סיום לימודיו בתיכון החל ללמוד הנדסת אלקטרוניקה באוניברסיטת “פארוק”. כמו כן למד בבית הספר הצרפתי לחשבונאות. בשנת 1952 הוא סיע לחברו שמואל עזר לשכור חדר עבור פעילות מחתרתית ישראלית במסגרת הפרשה שנודעה לימים בשם “העסק הביש”. ב-1954 הוא נעצר בעקבות חשיפת המחתרת הישראלית במצריים בחשד שסייע להם אך הוא שוחרר מחוסר ראיות. עם זאת, שמו ותמונתו הוכנסו לרשימת החשודים. ידידיו, שעבורם שכר את החדר, ד”ר משה מרזוק וסמי (שמואל) עזר, נשפטו והוצאו להורג בתלייה. בליבו של אלי גמלה ההחלטה להתגייס למודיעין הישראלי על מנת להמשיך בדרכם ולנקום את מותם. אלי יצר קשר עם אנשי מודיעין ישראלים. הוא נשלח בחשאי לארץ על מנת לעבור קורס מקצועי, ואלה היו צעדיו הראשונים בתחום. בעקבות מבצע קדש ב 1956, יחד עם מאות מיהודי מצריים הוא נעצר ומגורש לאיטליה ללא כספו ורכושו, ומשם הוא עולה ארצה בשנת 1957.

יחד עם משפחתו ורבים מיוצאי אלכסנדריה הוא משתקע בבת-ים. ב-1959 הוא נושא לאשה את נדיה מיכאל, מיהדות עירק ואחותו של הסופר סמי מיכאל. “בשנת 1958 הכירו בינינו והתאהבתי בו ממבט ראשון. ראיתי גבר אמין שאפשר לסמוך עליו, ואהבתי את תנועות הגוף שלו. הייתי צעירה ממנו באחת-עשרה שנים… בהתחלה פחדתי להיכנס לקשר רציני, פחדתי מהעול, מהבלתי נודע, אבל אלי הִשרה עליי ביטחון. לא עבר זמן רב עד שראיתי בו שותף לחיים”. השניים קנו דירה בבת ים וחיו בצניעות: “על המעט שהיה לנו שמחנו. זו אמנם הייתה תקופת צנע, אך היא לוּותה בהמון ציונות,” הסבירה נדיה. “לא היה לנו רכוש, אבל הרגשנו שכולנו שווים” סיפרה נדיה. תקופה קצרה עבד כמתורגמן במודיעין אך משנפסל מלשרת בתפקידי ביון “מבצעיים” לעבודה זו הוא בחר לצאת לאזרחות ועבד כשנה במשביר המרכזי.

קרדיט: יוטיוב

גיוסו והכשרתו ע”י המודיעין הישראלי. הגיוס המחודש שלו היה כמעט מקרי. בשלהי 1959 הוא שלח “שנה טובה” לשלמה מילט, המראיין שפסל אותו כשנתיים קודם משירות מבצעי. המועמדות שלו עלתה מחדש משום שבמוגיעין גמלה החלטה להפעיל “חייל” (מרגל) בבירות ערב משום שהיה מחסור במודיעין איכותי ובעל ערך. לאלי כהן היתה חזות מרשימה, זיכרון מופלא וכמובן השפה הערבית והניב הסורי שקלט בילדותו – ולכן החליטו לגייסו. הוא גויס לאמן ליחידה 188 שכעבור שנים ספורות תועבר למוסד. לנדיה אישתו סיפר שהתקבל לעבודה במפעל סודי של הממשלה אך הוא החל בתהליך הכשרה מעמיק ויסודי. אלי עובר הכשרה יסודית ואימונים מפרכים כדי להכשירו לתפקיד מרגל בסוריה – שיפור המבטא, לימוד  האיסלם, מנהגי התפילה המוסלמיים, שימוש בציוד אלקטרוני, התחמקות ממעקב, תרגילי חידוד זיכרון, צילום, התערות והסתגלות לשטח ולאוכלוסייה ערבית ועוד ועוד לאחר תקופת ההכשרה הוחלט להציב אותו בסוריה ולצורך זה היה צורך לבנות לו סיפור כיסוי.

במודיעין תופרים לו סיפור כיסוי – איש עסקים אמיד ממוצא סורי שהיגר וחי בארגנטינה. שמו מעתה הוא – כמאל אמין ת’אבת. על פי הסיפור הוא ירש סכום כסף גדול מהוריו שנפטרו ובהיותו פטריוט סורי, הוא מקבל דרכון צרפתי עם ויזה לא מוגבלת למצרים וסוריה. אלי מרגיש מצוין עם תפקידו וחש שהוא ממצא את עצמו. “מהנסיעה הזו אלי הגיע גבר אחר לגמרי,” אמרה נדיה על אלי שהגיע לחופשה הביתה בעת שהותו בארגנטינה. “עם שפם, עלה במשקל. הוא חזר עם ביטחון עצמי מאוד גבוה ואני שמחתי. ראיתי שהוא אוהב את מה שהוא עושה, שהוא ממצה את היכולות שלו. זה היה נראה כאילו לשם הוא רצה להגיע כל חייו”. כך מתחיל אלי כהן את שליחותו בארגנטינה בינואר 1961.

שליחותו של אלי כהן. השליחות מתחילה בארגנטינה. הוא הודיע לנדיה שבמסגרת עבודתו עליו לצאת להביא חלקי חילוף לכלי נשק ישראליים. הנסיעה ה”קצרה” שלו לבואנוס איירס נמשכה שמונה חודשים. הוא מיד מצליח להתערות בקהילה הסורית בבואנוס איירס. הוא מציג עצמו כפטריט ולאומן סורי התומך אידאולוגית בתפיסתה הסוציאליסטית של מפלגת הבעת’. הוא מוזמן לאירועים שונים מתידד עם ראשי הקהילה ורוכש את אמונם. בקוקטייל שנערך לכבוד חסן מלך מרוקו, הוא נפגש עם הנספח הצבאי של סוריה בארגנטינה – אלוף משנה אמין אל חאפז – ומתידד עימו. הנספח הצבאי מאוד מתרשם מאישיותו של איש העסקים שלכאורה מחפש מקום להשקעה ומציע לו לחזור ולהשתקע בסוריה. אלי כהן “נענה להצעה”, מצטייד במכתבי המלצה ובקשריו עם ראשי הקהילה הסורית בארגנטינה ובינואר 1962 יוצא באוניה לסוריה דרך בירות. באוניה הוא פוגש את מאג’ד שיח’ אל ארד שגם הוא היה בדרכו לדמשק כאשר מכוניתו איתו באוניה.

קרדיט: יוטיוב

לי מציג למאג’ד את סיפור הכיסוי שלו ו”מסכים” לקבל את הזמנתו להצטרף אליו בנסיעתו במכוניתו לדמשק. אל ארד משחד את האחראי על מעבר הגבול הסורי וכך שגם חפציו של אלי, בהם משדרים וציוד ריגול רב, לא נבדקים. לימים יתברר שאל ארד היה סוכן של ה-CIA ופגישתם כנראה לא היתה מקרית, אלא שאלי לא ידע זאת. אלי, עכשיו כמאל אמין ת’אבת , נציג חברה בלגית ליצוא ויבוא , מגיע לדמשק, ותוך ימים ספורים שוכר דירה בשכונת אל רומאנה באזור מגורי הדיפלומטים הזרים, הצופה אל מחנה המטכ”ל הסורי. אלי כהן מתאקלם במהירות בסביבתו בזכות הופעתו הנאה, כספיו ובזכות אנושיותו ונימוסיו. הוא חי בצניעות ויוצר קשרים חברתיים מצוינים הן בקרב הסביבה הקרובה והן בצמרת המפלגה והצבא. במהלך שלוש שנות הפעילות שלו אלי יוצא ובא בשערי סוריה 5 פעמים (כל פעם לכחצי שנה). בין לבין הוא מגיע לחופשות לביתו בארץ ובשנים אלו נולדים שלושת ילדיו: שתי הבנות סופי ועירית ובן הזקונים – שי.

במרץ 1963 (כשנה לאחר הגעתו לסוריה) מתרחשת הפיכה צבאית בסוריה וקציני מפלגת הבעת’ תופסים את השלטון. חברו הטוב של אלי כהן אמין אל חאפז – מי שהיה נספח צבאי בארגנטינה – נעשה שר הפנים וסגן המושל הצבאי. זמן קצר לאחר מכן – מתמנה אמין אל חאפז לנשיא סוריה. מעמדו של אלי כהן מתחזק מאוד והוא מקורב עתה לראשי השלטון, ראשי הצבא וראשי מפלגת הבעת’. הוא נעשה אורח רצוי באירועים רשמיים ,קציני צבא בכירים מבקשים את קירבתו ומנסים להרשים אותו כדרך לסייע להם בקידום בדרגות ובמעמד.

אחיינו של הרמטכ”ל- רב סרן מועזה דאהר אל אדין, מזמין אותו לסיור בחזית בגולן – סיור המותר רק לקציני צבא בכירים ביותר. באחת המסיבות שערך בביתו , נפגש אלי כהן עם הבעלים והמהנדס של החברה המבצעת את פרויקט הטיית מקורות הירדן. אגב שמו בן לאדן … אלי מקבל ממנו פירוט על תכניות ההטייה ומדווח מייד למפעיליו במוסד ומסייע לצה”ל לפגוע פגיעה אנושה בציוד ההנדסי ובעבודות. אלי ידע על המתרחש בחלונות הגבוהים כמעט בזמן אמיתי: מהלכים מדיניים, החלטות ממשלה, מינויים בצבא, תנועות ופריסות של יחידות צבא וטייסות חיל האויר.

על פי מקורות לא מוסמכים – אף הוצעו לו תפקידי שר בממשלה. אלי מעביר למפעיליו כמאה שדרים מוצפנים במורס ועוד חומרים מודיעינים שערכם לא יסולא בפז. איכות המודיעים שסיפק, העדכניות שלו והיכולת שלו להגיע לדרגי מקבלי ההחלטות הביאו לכך שערכו עבור מדינת ישראל היה עצום והשפיע מאוד על יכולתה של ישראל להתמודד עם הסורים בשנות פעילותו (בעיקר סביב כל נושא המלחמה על המים) ובמלחמת ששת הימים.

קרדיט: יוטיוב

לכידתו והוצאותו להורג. באמצע שנת 1964 , עם ירידת מעמדו של חברו הטוב  הנשיא אמין אל חאפז, החלו להצטבר חשדות כנגד אלי כהן. הוא יוצא לחופשתו האחרונה  בישראל באוקטובר 1964  בתחושה שהמעגל  סביבו הולך ומתהדק . למרות תחושותיו ולחץ אשתו ובני משפחתו הוא חוזר לדמשק בסוף נובמבר. נסיבות לכידתו לא לגמרי ברורות ויש לענין מספר גרסאות: הגרסה המוכרת היא שבינואר 1965 הגיע לסוריה מברית המועצות ציוד מעקב מתקדם לגילוי שידורי רדיו. לצורך פעולת ההתקנה ואיפוס התדרים, הוחלט על דממת אלחוט כלל ארצית ב-7 בינואר. אלא שכהן לא ידע על כך ושידר ארצה. כתוצאה מכך הצליחו אמצעי האיתור של מומחי התקשורת הסובייטים שפעלו בסוריה להתביית על אות השידור שבקע מהמשדר שבדירתו והוא נתפס על חם בעודו משדר.

אלא שעדויות חדשות (שנחשפו בספר “תיק פתוח”) מצביעות על כך שהוא נחשד ונתפס ללא קשר לשידוריו ורק לאחר חיפוש בדירתו נמצאו המשדרים. יש רצף של עובדות ואירועים שככל הנראה גרמו לסורים להתחיל לחשוד בו ולבסוף לתפוס אותו. הנה חלקם: הסורים הבינו שמרגל פועל בצמרת שלהם מכך שראו שישראל פועלת על סמך מידע שטרם פורסם ושלא היה להם שום דרך לדעת למעט מצמרת הממשל, למשל: הציוד ההנדסי שהושמד טרם החל לפעול בתעלת ההטיה תוצאות הבחירות במפלגת הבעת פורסמו בישראל כשעה לפני שפורסמו בסוריה. ב 1 בדצמבר 1964, מתארח אלי בבית ידידו מאג’ד שייח אל ארד לארוחת צהרים. המארח מספר לו על פרנץ רדמאכר מי שהיה עוזרו של אייכמן (מוכר כהוגה תוכנית מדגסקר ומשמיד יהודי סרביה) ומתגורר בדמשק. אלי מבקש להיפגש עם האיש, משום שחשב שהמוסד ישמח לצוד גם אותו, ועוד באותו יום הוא נוסע לביתו של הפושע הנאצי.

בתום הפגישה אלי מדווח ומקבל הוראה שלא לעסוק בנושא ולהתמקד במשימתו. אלא שגם אל ארד וגם רדמאכר היו סוכנים זרים (CIA וגרמניה בהתאמה) והיו תחת מעקב קבוע ע”י הביון הסורי. הפגישה של אלי איתם החשידה אותו. ב 15 בינואר 1965, 3 ימים לפני שנעצר, אחיינו של הרמטכ”ל מועזה דהר אל אדין -שהוא עתה קצין בכיר בצבא- מתארח ולן בביתו של אלי .בבוקר הוא מזהה חוט אנטנה המשתלשל מרדיו טרנזיסטור. לשאלתו עונה אלי שהוא אוהב לקלוט שידורי רדיו ממדינות שונות. האורח לא קונה את הסיפור. סיפור אחר נוגע לאיש ביון מצרי – ריפעת אל ג’מאל שראה בדוכן עיתונים את תמונתו של אלי כהן בחברת קצינים סוריים בביקור בחזית ברמת הגולן – מתנוססת בעמוד השער של עתון בערבית.

ריפעת מזהה מייד את אלי כהן מיודעו משנת 1954 ומדווח למודיעין המצרי שמן הסתם, העביר את הדיווח למודיעין הסורי . גירסה נוספת עולה ממכתב ארוך של סורי אנונימי שנשלח לאחרונה לנדיה, אלמנתו של אלי כהן. במכתב מספר הכותב שהיה אז כבן 20, בן למשפחה שהייתה מיודדת מאוד עם אלי כהן. לטענתו בני המשפחה המבוגרים העריצו את אלי כהן אך הצעירים שביניהם חשדו בו משום שהרבה דברים שאמר התבררו להם כשקרים. יותר מכך אירוע מוזר שקרה לשני בני המשפחה הביאו אותם לדווח למודיעין.

לטענתו 2 מחברי המשפחה הצעירים יוצאים לטיול באירופה ועל פי המלצת אלי כהן הם נוסעים בנתיב שהתווה להם על גבול צרפת עד לעיירה טיון או לאנס . מיד עם חניית רכבם נפתחת עליהם אש אך הם ניצלים. המשטרה עצרה את 2 החברים בחשד לארוע פלילי אך שיחררה אותם מחוסר אשמה. עם חזרתם לדמשק הם מדווחים למודיעין על הארוע. הם משוכנעים שאלי כהן עומד מאחורי נסיון הרצח. ככל הנראה יש אמת בכל אחת מהגירסאות ובנוסף לכך הצלחתו של אלי כהן להעביר מידע איכותי ומדויק ברמה שאין למעלה ממנה, חיזקה את הבטחון העצמי שלו ועודדה אותו ליטול סיכונים גדלים והולכים ואת המוסד לבקש עוד ועוד מידע.

אך יש הסכמה כללית שאלי כהן נתפס כי משימתו לא הופסקה בזמן. ר’ המוסד תמיר פרדו אמר בטקס לציון 50 שנה למותו של אלי “חכמת המפקדים היא לדעת מתי לומר די. עצור. חזור הביתה. חזרתו האחרונה של אלי כהן לדמשק היתה טעות”. ב18 בינואר 1965 הוא נעצר. לאחר חקירה ועינויים קשים הוא מועמד לדין מבלי לקבל הגנה משפטית. ישראל עושה ככל יכולתה לסייע אך ללא הואיל בגלל שחברי צמרת השלטון חשו כה פגועים, מבוישים ונבגדים שלא היו מוכנים לשום הקלות. הוא נדון למוות בעוון ריגול  וב 18 למאי 1965 הוא מוצא להורג בתליה בכיכר העיר בדמשק.

האם יש מקום לאופטימיות? אלי כהן נקבר בדמשק, ועד היום לא נענו הסורים לבקשה לאפשר את הבאתו לקבורה בישראל. לטענתם, הם כלל לא יודעים היכן בדיוק נמצאים שרידיו של כהן. לפני כשנתיים סיפר אדם שטוען שהוא בנו של אמין אל-חפז, נשיא סוריה לשעבר בשנות השישים, כי אנשי גופי ביון ישראלי וניו זילנדי פנו אליו בניסיון לאתר את מקום קבורתו המדויק של אלי כהן. לדבריו, הוא סיכם שיעביר את המידע שאסף תמורת מיליון דולר, אלא שהסכום לא שולם לו והוא לא העביר את המידע שלטענתו יש בידיו. התעלומה ממשיכה ללוות אותנו עד היום, ונותר רק לעקוב אחר הדיווחים (אמינים יותר או פחות) בתקווה שסוף סוף גופתו תחזור הביתה.

קרדיט: IAS/אסנת אמיתי